החלטה בתיק בש"א 158853/06

המבקשת עותרת לביטול צו מיום 3.4.06 לפיו מונתה באת כוחו של המשיב 1 (עוה"ד אלינור צ'רנומורסקי) ככונסת נכסים זמנית על סירה בשם שירלי מ.ר. 71815, אשר נרכשה ע"י המשיב 1 מאת המשיבים 2 ו-3. הכונסת הוסמכה לתפוס את הסירה לאחסנה במקום בטוח ולבטחה. לשיטת המבקשת, נתונה לה זכות עיכבון על הסירה, שכן היא ביצעה בארבע השנים האחרונות טיפולי תחזוקה שונים בסירה. תמורת הטיפולים (בסך של כ-220,000 ש"ח) לא שולמה לה. הסירה מצוייה הייתה (עובר לתפיסתה) בחזקת המבקשת. עקב מינוי הכונסת הזמנית, נתפסה הסירה ביום 17.5.06 עת הייתה בחזקת המבקשת.

ביום 22.5.06, קרי: ימים אחדים לאחר הגשתה של הבקשה מטעם המבקשת (מיום 18.5.06), הגישה הכונסת הזמנית דו"ח על פעולותיה וכן הגישה הסכם פשרה אשר נתבקשתי ליתן לו תוקף של פסק דין. נוכח בקשת המבקשת לביטול צו הכינוס הזמני - לא נעתרתי לבקשת הכונסת הזמנית. לדו"ח זה, מיום 22.5.06, אדרש בהמשך.

מתגובת הכונסת הזמנית לבקשת המבקשת, למדתי כי המשיבים 2 ו-3 כופרים בחוב כלשהו למבקשת.  יתר על כן. בתגובה נטען כי הסירה אינה שמישה, עפ"י בדיקה חלקית שנעשתה. לתגובה צורף תצהיר המשיב 3 בו נטען כי המבקשת לא ביצעה כל טיפולים בספינה. המצהיר הוסיף כי בידי המבקשת מוחזקים כלי שיט נוספים וכן כלי רכב של המצהיר.

המבקשת השיבה לתגובה. התגובה מלמדת כי החוב נשוא זכות העיכבון הוא בסך של כ-112,000 ש"ח (ולא כ-220,000 ש"ח, כפי שנטען בבקשה המקורית). המבקשת הוסיפה טענות נוספות לביסוס זכות העיכבון ומקורה החוקי. אלא, שאין צורך בכל אלה.

אין חולק כי הבקשה למינוי כונס זמני, הוגשה ביום 27.3.06 וכי לא הוגשה תובענה במקביל. הדיון בבקשה נערך ביום 3.4.06 ובאותו יום ניתן הסעד הזמני המבוקש. תקנה 363 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות), משמיעה כי תובענה תוגש תוך 7 ימים לאחר מתן הסעד הזמני. תקנה 370 (2) מורה כי הסעד הזמני יפקע אם לא הוגשה תובענה במועד.

אין חולק כי תובענה לא הוגשה כלל ועיקר. לא נתבקש (וממילא לא ניתן) כל היתר להגשת התובענה במועד מאוחר יותר. המשמעות היא כי הסעד הזמני בטל. על כל פנים, ביום  17.5.06, עת בוצעה התפיסה, שוב לא היה הצו בתוקף ולא היה מקום לפעול על פיו. אכן, שאלה היא מה היה הדין אילו בוצעה התפיסה בתוך 7 הימים שבין מתן הצו לבין המועד להגשת התובענה (השוו בר"ע (נצ') 515/02 וג'יה נ' אלחמיד דינים מחוזי כרך לג (2) 965, ממנו עולה כי משלא הוגשה תובענה תוך 7 ימים, הצו בטל מעיקרו וכי פעולות אשר נעשו לפיו בתקופת הביניים, אין להן תוקף).

כאן אני בא לדו"ח שהגישה הכונסת הזמנית ביום 22.5.06 ולבקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה. בדו"ח זה מתארת הכונסת הזמנית את הפעולות שנעשו לתפיסת הסירה. היא מציינת כי היא מונתה ביום 3.4.06 ככונסת נכסים על הסירה לצורך תפיסה ואיחסון ומוסיפה כי  "הכונסת פעלה לאיתור הסירה וזו אותרה לבסוף במרינה באשקלון". לא ירדתי לסוף דעתה של הכונסת הזמנית בעניין זה. דבר הימצא הסירה במרינה באשקלון היה ידוע כחודשיים לפני תפיסתה (ראו סעיף 14 לתצהיר המשיב 1 בבקשה למינוי). לא ידעתי מדוע היה צורך בהמתנה כה ממושכת עד לתפיסה. אלא שבכך אין מתמצים הדברים. הכונסת הזמנית הודיעה כי ביום 19.5.06 העבירה את הסירה לחזקתו של המשיב 1, נוכח הסכם פשרה בינו לבין המשיבים 2 ו-3 מיום 17.5.06. לא ידעתי מניין נטלה הכונסת הזמנית את הסמכות לפעול בניגוד לצו המינוי. צו זה, מיום 3.4.06 הסמיך אותה לתפוס את הסירה ולאחסנה במקום בטוח ולבטחה. הכונסת הזמנית לא הוסמכה לעשות כל פעולה אחרת בסירה. לבטח לא הייתה היא רשאית להעביר, על דעתה וללא קבלת רשות מפורשת מבית המשפט, את החזקה בסירה לידי המשיב 1.

התוצאה היא כי הסעד הזמני לא היה בתוקף בעת שהכונסת הזמנית ביצעה את פעולת התפיסה. על כן, יש להורות על השבת המצב לקדמותו, קרי: על הכונסת הזמנית להשיב (על חשבונה) את הסירה אל המקום ממנו נטלה אותה ביום 17.5.06. אף המשיב 1 חייב להשיב את הסירה כאמור. כעורך דין (אשר נכח בישיבת 3.4.06), ידע הוא שאסור לו ליטול הסירה מידי הכונסת הזמנית, שכן הכונסת הזמנית לא הייתה מוסמכת להוציא את החזקה בסירה מידיה. המשיב 1 והכונסת יישאו, אפוא, בכל הוצאה הכרוכה בהשבה האמורה.

המשיב 1 והכונסת יישאו, יחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח, להיום וכן בהוצאות המשפט של המבקשת.

ניתנה היום, 09 ביולי 2006 (י"ג בתמוז התשס"ו), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: